<h1>תשובות בעלי התוספות סימן י"ח — תשובת רבינו שמריה ב"ר מרדכי</h1>
<h2>דף ו:</h2>
ופעם אחת אירע פסח בשבת. ושכח רבי' שמריה ולא עירב עירובי חצרות מבעוד יום. ואחר שקראו קריאת שמע בבית הכנסת, אמר לעומדים לפניו לא עירבתי, הריני יוצא ומניח עירובי חצירות. ורצו להתווכח עמו ואמר בדרבנן עבדינן עובדא והדר שיילינן, ויצא ועירב. ולמחר נתווכחו עמו התלמידים, מקצתם התירו לערב לאחר קבלת תוספת שבת ודאיכא ספק חשיכה כו' ומוקמינן בעירובי חצרות. ואין לך קבלת שבת יותר מספק חשיכה דאין מדליקין ואין מעשרין. ואפילו הכי קאמר דמערבין. ומקצת התלמידים אסרו דיש לחלק בין קיבל עליו ללא קיבל עליו, כדאמרינן בברכות [כ"ז ע"ב] מי בדלת, אלמא כיון דקיבל עליו כל שבת אין מערבין. ועוד ראייה (מעשר) [משש] תקיעות דאין יכול להוליך שופרו. אלמא לאחר שקיבל שבת אין יכול לטלטלו אפילו דבר שהוא משום שבות. ולמחר חזר הרב והביא ראייה מתוספתא [סוכה פ"ד הי"ב]. התחיל לתקוע תקיעה ששית אפילו מיחם בידו מניחו לארץ, אלמא לאחר שקיבל שבת אין יכול להטמין. ובספק חשיכה תנן [שבת ל"ד ע"א] מערבין וטומנין. אבל מצאתי כתוב ספק חשיכה אע"פ שקבל עליו שבת כבר. ובתוספתא דשבת ראיתי שכתב רבי' יואל הלוי והתיר לערב עירובי חצירות לאחר שיצאו הקהל מבית הכנסת בערב שבת. וכתב דהוא הדין עירובי תבשילין בי"ט.
